<h1>הפרדס לרש"י הלכ' נדה</h1>
<h2>דף פב.</h2>
ומכל מקום סמוך לטבילה צריך ללבן ולרחוץ את עצמה בחמין ולשרות שערות[ה] ולחופפן. כדאמר התם בפרק [אחרון] דנדה. דבעינן סמוך לחפיפה טבילה כדי שלא יהא חוצץ דבר על בשרה. שאפילו חבורה קטנה חוצצת. כדאמר התם [ס"ז ע"א] הני ריבדי דכוסילתא עד תלתא יומי לא חייצי משום דאכתי הוי להו לחין מכאן ואילך חייצי משום דהוויין יבשין. ואמטי(ל) [ל]הכי צריכה חפיפת חמין לשרות בהן כל בשרה. ואיכא למשמע דחפיפה בגוף הוא. דאמר רבא טבלה ועלתה ונמצא [ע]ל[י]ה דבר חוצץ אם סמוך לחפיפה טבלה, אינה צריכה לחוף עוד ולטבול, [ואם לא צריכה לחוף ולטבול. ואיכא דאמרי אם באותו יום שחפפה טבלה אינה צריכה לחוף ולטבול]. והלכה כאיכא דאמרי. [ו]הכי קיימא לן בכ"מ. ומדקאמר ונמצא לה דבר חוצץ בהדי חפיפה אלמא דחפיפא בגוף הוא. דאי בראש מאי שנא (רחיצה) [חציצה] דנקט [גבי הראש טפי] משאר הגוף. אלא ש[מע] מ[ינה] דבגוף [הוא] ש[מע] מ[ינה]. ויש שטוענין באותה חפיפה ואומר[ין] דהא דבעינן סמוך לחפיפה טבילה, חפיפת הראש קאמר. דומיא חפיפה שמוצאין בראשו של נזיר. דאמרינן [גבי] נזיר [ביצה ל"ה ע"ב] לא יחוף ראשו באדמה. ואמר[ינן] שחפיפה זאת בראש הוא. ומתוך כך [אין] אנו מצריכין סמוך לטבילה חפיפה בגוף. אבל על שפת ראש מצריכין חפיפה [ב]ראש. ויש להשיב על דבריהם שהרי כמה חפיפות [מצינו] בגוף. דאמרי[נן] [שבת ק"כ ע"ב] מי שיש לו שם כתוב על בשרו הרי זה לא יחוף ולא יסוך [ב]שמן. ואמרינן [כתובות י"ז ע"ב] האי משחא דחפיפתא, משיחא שדרכה לחופפה על גרב וחבורה. הא למדת שחפיפה בגוף הוא. ועוד יש תשובה אחרת. שהרי בפירוש יש לשמוע שאותה חפיפה אינה אלא בגוף, דאמרינן התם [ס"ז ע"ב] מהו שתחוף בליל[ה] ותטבול בלילה מר זוטרא שרי ורב חנינא (מסורת) [מסורא] אסר. אמר ליה רב אדא בר אהבה לר' חנינא [מסורא, לאו] הכי הוי עובדא באינשי ביתיה דאבא מרי ריש גלותא דאיקנטי כעסה, ועייל רב נחמן בר יצחק לפייוסה. ואמר[ה] ליה מאי אתיית השתא תיסגי אתיית למחר. ואמר לה עבדי חסרת טשטקי חסרת דודי חסרת. [כלומר עבדי חסרת להסיק האש, דודי חסרת לחמם בהם מים] טשטקי חסרת לישב עליה[ן] בשעת רחיצה. שכן דרך אותה רחיצה [שקורין] שורפינדא. ואילו לחפיפת [ה]הראש כולי האי מבעייא. אלא ודאי לחפיפת הגוף קאמר, שמע מינה.
